מפרק השדות.
מפריוריטי ל-Make, בלי לכתוב Regex.
פריוריטי יודעת לשלוח כל דוח למייל, ו-Make קולט אותו ברגע שהוא נכנס. המידע מגיע כשורת טקסט אחת שבה כל שדה מופרד בכוכבית. נותנים כאן שם לכל שדה, מדביקים שורה אמיתית, ומקבלים את הנוסחה המוכנה להדבקה ב-Text parser. בלי API, בלי הרשאות מיוחדות, רק כתובת מייל אחת.
באנגלית, כי ככה הם יופיעו כמשתנים ב-Make.
מדביקים את גוף המייל כמו שהוא. בדרך כלל מייל אחד נושא רשומה אחת; אם הדוח שולח כמה שורות, הדביקו את כולן והכלי יתאים את עצמו.
(?<order_no>[^*\r\n]+?)\s*\*\s*(?<customer>[^*\r\n]+?)\s*\*\s*(?<email>[^*\r\n]+?)\s*\*\s*(?<qty>[^*\r\n]+?)\s*\*\s*(?<total>[^*\r\n]+?)\s*$
ההגדרות ב-Text parser
- Global matchNoשורה אחת, התאמה אחת
- MultilineNoלא נדרש לשורה אחת
- Textגורריםאת גוף המייל שהגיע מפריוריטי
מה כל חלק בנוסחה עושה
(?<name>...)קבוצה עם שם. כל קבוצה הופכת למשתנה נפרד ב-Make.[^*\r\n]+?כל תו שאינו המפריד ואינו סוף שורה, הכי קצר שאפשר.\s*\*\s*המפריד עצמו, כולל בליעת הרווחים שסביבו.\s*$סוף השורה, בלי לגרור רווח לשדה האחרון.
למה +? ולא +? כי הגרסה החמדנית בולעת את הרווח שלפני המפריד. במבחן על קובץ אמיתי היא החזירה רווח נגרר ב-45 מתוך 50 שדות, והתרחיש ממשיך בשקט עם ערכים מלוכלכים עד שההשוואה מול פריוריטי מפסיקה להתאים.
זה שיעור אחד
מתוך הקורס.
הכלי הזה נולד בשיעור על mailhook: איך מוציאים מידע מפריוריטי בלי API ובונים עליו אוטומציה אמיתית ב-Make. זה בדיוק מה שהקורס פריוריטי על אוטומט מלמד, צעד אחרי צעד, על הסביבה שלכם.